דולב מלכה – האיש שהופך עובדים לשגרירי בטיחות

דולב בן מלכה, (40), אב לארבע בנות, קריית גתי בכל רמ"ח איבריו – ומנהל תחום הגובה ואיש השיווק של ה.ב. בטיחות. מלכה מאמין שבטיחות מתחילה בגן הילדים, ושההדרכה הטובה ביותר היא זו שמגיעה עד הקידוש ביום שישי.

כשמלכה מספר על הרגע שבו הבין שבחר נכון, הוא חוזר כמה שנים אחורה. "הבת הגדולה שלי, שהיתה אז בכיתה א', חזרה הביתה ואמרה לי בגאווה שהיא 'תורנית מזגן'," הוא נזכר. "שאלתי אותה מה זה אומר, והיא הסבירה שהמורה חילקה תפקידים – אחת תורנית דפים, אחת תורנית עפרונות, והיא צריכה לעלות כל בוקר על כסא, משם לשולחן, ולהדליק את המזגן."

אותו רגע גרם לדולב, שהיה אז בתחילת דרכו בתחום הבטיחות, להבין משהו מהותי. "הבנתי שהבעיות בתחום הבטיחות הן שורשיות – הן מגיעות עוד כשאנחנו ילדים. המורים הם דמויות מהותיות, וכשמורה אומרת לילד לעלות מכיסא לשולחן, יש פה בורות בידע בטיחותי בסיסי."

מטום וג'רי לכבישים ואתרי הבנייה

היום, שבע שנים אחרי שהצטרף לה.ב. בטיחות, דולב משלב בין ניהול תחום הגובה של החברה לבין האחריות על הפן המכירתי והשיווקי. הוא ממונה בטיחות, הנדסאי תעשייה וניהול, מדריך עבודה בגובה ועוזר בטיחות – אבל בעיקר, כפי שהוא מגדיר את עצמו: "מנהל בטיחות באתרים ואיש שיווק שרוצה להנגיש את הבטיחות לכל אחד."

הקשר בין הילדה על השולחן לעובד באתר הבנייה? ישיר לחלוטין. "כשמגיע אליי להדרכה גבר בן 40 ואני שואל אותו: 'אם נשרפת לך החביתה בבית במחבת עם שמן, איך אתה מכבה?' והוא עונה 'שופך מים', אני יודע שיש בעיה," דולב מסביר. "והתשובה שלו? 'תשמע, אני לא למדתי את הדברים האלה. ראיתי טום וג'רי כשהייתי ילד – טום רדף את ג'רי עם דלי מים, וזה נכנס לי לראש.' אז אני מבין שיש פה בעיה גדולה, כי כל מה שקורה בכבישים ובאתרי הבנייה – הכל פועל יוצא אחד של השני."

ארבעים פרויקטים בשנה

דולב מוביל בממוצע -40 פרויקטים בשנה, עם מגוון עצום של לקוחות. "אנחנו עובדים עם חברות גדולות כמו טבע, מקורות, אינטל ו – HP אבל גם עם עסקים קטנים," הוא מפרט. "אתמול הייתי בסונול, יום לפני הדרכתי אנשי אחזקה בתחום הגובה בבית מלון עלמה בזיכרון יעקב. אנחנו חברה רב גונית ודינמית – הנתח של הלקוחות שלנו הוא באמת מגוון, מאנשי כפיים ועד מנהלים בכירים."

מה האתגר הגדול ביותר?

"בשורה התחתונה – זו שליחות להציל חיים," דולב אומר בלי להסס. "יש להציל חיים כשאתה פרמדיק או שוטר, ויש להציל חיים בתחום הבטיחות. ברגע שאני מעביר מסר לעובד ואני יודע שהמסר הזה הוא לא רק מהשפה אל החוץ – אתה רואה את ההנהון בראש, ואתה יודע שהוא עבד עד עכשיו בצורה שמסכנת חיים. וגם אם הוא לא יקח מאה אחוז, גם אם הוא יקח רק כמה דברים בודדים מהארגז הכלים שאני נותן לו – אלה דברים שיכולים להציל חיים."

קוגניציין על קפה ומאפה

הגישה של דולב להדרכת בטיחות רחוקה מהסטריאוטיפ של איש הבטיחות עם המקל. "אני לא הולך עם 'למה לא', אלא עם 'איך כן'," הוא מסביר. "עובדים לרוב נרתעים מאיש בטיחות שרוצה להתוות להם דרך. הגישה שלי היא לזהות מה הם כן עושים בסדר, להסביר איך ניתן לתקן, ולעבור לדברים יותר פרואקטיביים. לפעמים זה יכול להיות גם במתן קוגניציין על קפה ומאפה בעקבות התנהגות טובה – כמו ליטוף שצריך. למצוא את הדברים הטובים, לתת להם חיזוקים. אחרת לא פתרת כלום."

דולב גם מאמין שההדרכה לא צריכה להיגמר במקום העבודה. "אני אומר למנהלים: אל תשלחו את העובדים שלכם להדרכה רק כי אתם צריכים לעמוד בפרוטוקול – הדרכת גובה אחת לשנתיים או הדרכה שנתית. תעוררו כל הזמן ידע, תהיו עם יד על הדופק של נושא הבטיחות."

מה החלק הכי מספק בעבודה?

"להבין שאתה עובד מול חתך רחב של אוכלוסייה, שאתה נוגע בהרבה אנשים, ושאתה בעצם סוג של צינור שיכול להוביל את הידע הזה עוד יותר רחוק," הוא עונה. "מספיק שעובד יספר ביום שישי בזמן קידוש על הדרכה טובה שהוא עשה, ויעניין אנשים נוספים. מספיק שהוא יספק מידע שיכול להציל חיים גם לקרובים שלו – זה פועל יוצא שמרחיב את הידע גם לאנשים שלא היו שם. אני נותן לעובד להיות סוג של נאמן בטיחות, גם אם אין לו הגדרה או הסמכה רשמית."

כל הדרכה היא סיפור אחר

מה שמייחד את דולב הוא היכולת שלו להתאים את עצמו לכל קהל. "הדרכה לא דומה אחת לשנייה, גם אם מדובר באותו תוכן," הוא אומר. "אני יכול לפתוח את אותה מצגת מול מנהלים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, ומול אנשי כפיים – ואני מתאים את עצמי לאותו עובד, לנתח שלו. אני מנסה להנגיש את זה בצורה שונה, כי בסופו של דבר המטרה היא אחת: שאותו בן אדם לא יסכן את עצמו."

הרגישות הזו באה לידי ביטוי גם בסיטואציות קיצוניות. "היה חטוף שאבא שלו נרצח בעזה," דולב נזכר ברגש. "בטווח הזמן שבין החזרת הגופה של אביו לבין זה שאמא שלו חזרה מהשבי ביום ה-53, הוא היה בהדרכה שלי. אתה רואה בן אדם שמנסה לחזור לשגרת היום, והראשון שהוא רואה זה אותך – כי לפני שמתחילים עבודה יש צורך בהדרכות. ואתה רואה אנשים שכשאתה אומר להם '40 הרוגים בשנה מגובה', והם עדיין חווים את ה-7 באוקטובר – גם פה אתה צריך להיות רגיש למצבם, להתאים את עצמך לסיטואציה."

בבית בכרמי גת, דולב חוזר בסוף היום לשירי, אשתו, ולארבע הבנות. הגדולה בת 9 – זו שפעם הייתה "תורנית מזגן" ושינתה, בלי לדעת, את כל מסלול הקריירה של אבא שלה. "הבאתי כלב וזה היה כלבה," הוא מספר בחיוך על תחושת ה"אבו אל בנאת" שלו. קריית גת זורמת לו בדם, והקשר למקום שגידל אותו חשוב לו לא פחות מהקשר למשפחה שהוא מגדל.

ואולי זה הסיפור הכי יפה בבטיחות – ילדה קטנה שעלתה על שולחן כדי להדליק מזגן, ובמעשה תמים אחד הדליקה באבא שלה ניצוץ שהפך לשליחות – להציל חיים.